פסק-דין בתיק עע"ם 3300/11

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב מיום 22.3.2011 (כבוד השופטת ר' רונן), בעת"מ 2744/09.

רקע, השתלשלות ההליכים ופסק דינו של בית משפט קמא

1.        ענייננו נסב על מסמך אחד שהמערערת סירבה לגלותו במסגרת עתירה שהגישה המשיבה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק).

           בבית משפט קמא עתרה המשיבה לגילוי מסמכים שונים הנוגעים למדיניות הגבלת העברת טובין לרצועת עזה, הידועה במקומותינו כ"מדיניות הסגר". המערערת התנגדה לגילוי המסמכים, אך מאחר שבמהלך הדיונים בעתירה חל שינוי נסיבות מהותי - לאחר שבעקבות פרשת המשט הוסרו מגבלות שונות שהוטלו בשעתו על העברת טובין לרצועה - נעתרה המערערת לבקשה ונמסרו למשיבה מספר מסמכים הנוגעים למדיניות הסגר.

           בסופו של יום נותרו להכרעתו של בית משפט קמא שלוש סוגיות, והן: האחת - חשיפת מסמך המכונה "מצגת קווים אדומים" (להלן: מסמך המצגת); השניה - השחרת שמות בעלי תפקידים במסמכים שהעבירה המערערת למשיבה; השלישית -המסמכים העדכניים הנוגעים למדיניות הנוכחית של המדינה מול רצועת עזה. בית משפט קמא קיבל את העתירה לגבי שתי הסוגיות הראשונות, ולגבי הסוגיה השלישית נקבע כי המשיבה רשאית לפנות בבקשה נפרדת לגילוי המידע. המדינה עתרה לגבי הסוגיה הראשונה בלבד, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע שנתקבלה, כך שזו הסוגיה היחידה המונחת על שולחננו.

2.        המדינה טענה כי מסמך המצגת הוא בגדר טיוטה אשר חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, הקובע כלהלן:

מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו

[...]

(ב) רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:

[...]

(4)  מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין;

           בפסק דינו של בית משפט קמא נכתב כי המשיבה אינה חולקת על כך שמדובר במסמך טיוטה, אך מאחר שהדיונים לגבי הנושא מושא מסמך המצגת הסתיימו וההחלטות התקבלו, קיבל את עמדת המשיבה כי לא עומד הרציונאל שבבסיס סעיף 9(ב)(4) הנ"ל. בית משפט קמא הסתמך על פסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217 (2006) (להלן: עניין המועצה להשכלה גבוהה), וקבע כי הרשות אינה יכולה לסרב למסור מידע רק על סמך האינטרס הציבורי הכללי של שמירה על כנות הדיונים והאפקטיביות שלהם, אלא יש להפעיל שיקול דעת בכל מקרה ומקרה, בהתחשב בנתונים ובנסיבות, ובין היתר יש להביא בחשבון את הנסיבות המנויות בסעיף 10 לחוק חופש המידע הקובע כלהלן:

שיקולי הרשות

10.  בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לענין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה.

           עוד נקבע, כי על הרשות לנמק את הסירוב למסירת המידע שנתבקש. לסופו של יום, קבע בית המשפט כי על רקע מכלול הנסיבות, נקודת האיזון במקרה דנן מחייבת את גילוי מסמך המצגת. נקבע כי "מעבר לעצם הזכות למידע, ולצורך בשקיפות של כל פעולות השלטון (אף אם מדובר במסמך שלא שימש בסופו של דבר בסיס להחלטות המשיב)", מאחר שמדובר במסמך המתייחס לנושא של בריאות הציבור או בטיחותו, כאמור בסעיף 10 לחוק, קיים אינטרס ציבורי בגילויו. זאת, גם בהנחה שהמחוקק לא כיוון את דבריו בסעיף 10 לציבור שאינו חלק מאזרחי המדינה או תושביה.

           בנוסף, ולאחר שבית משפט קמא עיין במסמך המצגת, נקבע כי -

"... אין מדובר בהחלפת דעות בין חברי רשות, אלא בעבודה שהוכנה על סמך מידעים שונים, לצורך דיון בשאלת כמות המזון שתוכנס לרצועת עזה. מכאן, שהטעם המרכזי העומד ביסודו של ס' 9(ב)(4) איננו חל בענייננו. מאחר שמדובר במסמך בו נאספו נתונים ביחס לצרכים של האוכלוסיה ברצועת עזה, ולא בדיון בו הוחלפו דיעות בין דוברים שונים, הרי שאין חשש ל'אפקט המצנן' של דוברים במסגרת דיאלוג ביניהם, ולא קיים חשש כי שלא התקיים 'דיאלוג פתוח וגלוי'".

           בהמשך דחה בית המשפט את הטענה כי מדובר במידע רגיש, מאחר שהמדינה לא הבהירה ולא נימקה ולא פירטה מדוע מדובר במידע רגיש שלא ניתן לגלותו. מה עוד, שחלק מהמידע המתייחס לנושא - שאין חולק כי הוא רגיש - כבר נמסר למשיבה לפי בקשתה.